מרדכי קרלסברון- סיפור חיים
סיפור חייו של מרדכי קרלסברון ז"ל
מרדכי קרלסברון נולד
ב- 16 ביולי 1913. שם המשפחה ממקור גרמני, על שם עיירה בגרמניה ששמה קרלבאדנולד
למשפחה דתית מודרנית ( מודרנית באותה תקופה ), ליברליים ( חייה ותן לחיות ) והיו
ציונים. במשפחה 5 נפשות : אמא-יוכבד, אבא- ישראל, אח- שלמה, ואחות- שרה. נולד
בפולין בעיירה קטנה ששמה בוסקו. בעיירה דיברו פולנית ובבית דיברו יידיש. המשפחה
הייתה עמידה , היה להם בית עם חשמל ומים וההורים התפרנסו בזכות חנות העורות שהייתה
בבעלותם ( עורות נחשבו מוצר יקר ערך ). המשפחה המורחבת כולה גרה בעיירה, סבים,
דודים ובני דודים, המשפחה המורחבת הייתה קרובה פיזית ונפשית.
בגיל 4 החל את לימודיו ב"חדר" שזהו בת ספר שמלמד דת, המורה
היה רבי. בגיל 6 עבר לבית הספר היסודי בעיירה, ובימי ראשון, מכיון שביה"ס לא
היה יהודי אלא כללי, לא למדו בימי ראשון, לכן בימי ראשון היה הולך
ל"חדר" ללמוד תורה, יהדות ותפילות. אחרי בית הספר היסודי עבר לתיכון
פולני והמשיך ללמוד ב"חדר" בימי
ראשון. היה תלמיד מצוין בעל "ראש מתמטי" ולמד עברית מצוין.
 |
| בחצר ביתה של סבתא פנינה בלונדון |
בבר המצווה שלו עלה לתורה בבית הכנסת שבעיירה בטקס דתי. המוזמנים היו
בני משפחתו המורחבת ולאחר הטקס הלכו כולם לביתו ואכלו ארוחת צהריים חגיגית.
מעולם לא למד מקצוע שכן לימודיו היו לימודים עיוניים, לכן מיד לאחר
שסיים ללמוד בתיכון, נכנס לעבוד בעסק המשפחתי.
בשנת 1941 מלחמת העולם השנייה הגיעה לאזור מגוריו. אביו חילק קצת כסף
וקצת עורות לכל אחד מבני המשפחה כדי שאם יתפצלו יוכלו לקנות אוכל ובגדים ולשרוד את
התנאים הקשים. במהלך המלחמה שהה במחנה עבודה ובמחנה השמדה מיידנק בפולין. בתחילת
המלחמה יהודי העיירה נכנסו לגטאות. הגיע למחנה ההשמדה מיידנק ושהה שם עד שבנות
הברית ( ארה"ב, בריטניה, רוסיה ) שחררו את המחנה בשנת 1945. אחר כך נלקח
למחנה עבודה ביחד עם אחיו והוריו ואחותו הושמדו במשרפות. במחנה העבודה הוא ואחיו
עבדו בעבודות קשות , וכאשר האוכל שניתן במחנה לא הספיק להם, קנו אוכל בקצת מהכסף
שהיה להם. במחנה חלה בטיפוס, ונאלץ להשאר מאחור כשאחיו הצטרף לקבוצה שניסתה לברוח.
הקבוצה נתפסה בידי הפולנים שעבדו במחנה והושמדה, ביניהם גם שלמה קרלסברון
ז"ל. מרדכי נשאר במחנה העבודה לבדו ולבסוף הבריא. לפני שהגיע למחנה נתן לשני
גויים שהיו חבריו לשמור על העורות ששמר. בכל שבוע גוי מכר את העורות והביא לו את
הכסף. יום אחד אחד הגויים שיקר לו ולקח את כל הכסף לעצמו. אחרי שיצא ממחנה העבודה
הלך לביתו של הגוי השני וקיבל ממנו את הכסף ששמר עבורו.
 |
| סבא מרדכי בביתו |
אחרי מספר שנים עברו לדירה בתל אביב ומרדכי מצא עבודה כסבל במשביר
המרכזי, שזו הייתה חנות שקנתה מוצרים מהקיבוצים ומכרה אותם לקיבוצים אחרים. המשביר
הייתה חברה גדולה עם תנאים טובים כגון: מתנות לחג, ארוחות משותפות ומשרדים. עם
הזמן מרדכי התקדם להיות בתפקיד בכיר יותר אך עדיין פשוט במחלקה הטכנית. בזמנו
הפנוי ראה טלוויזיה, בעיקר ספורט, אהב לשחות והיה הולך לבית הכנסת שכן לאחר המלחמה
חזר להיות דתי וקיים מנהגים שקיימו בביתו בתור ילד בעיירה (גיל 60 בערך). היו לו
יחסים טובים מאוד עם נכדיו, הוא היה הולך איתם לבית הכנסת, היה לוקח אותם לגן
חיות, מקריא להם סיפורים ושר להם שירים ביידיש. יחסיו עם ניניו היו טובים גם הם
והוא בא לבקר אותנו מדי פעם, ובימי הולדת, והוא ואשתו היו מזמינים אותנו לארוחות
ערב בימי שישי לפעמים.
בתור אדם מבוגר וגם בזקנתו, הזיכרונות מהמלחמה השפיעו על חייו והקשתו
עליו מאוד. הזיכרונות גרמו לחלומות רעים ובריאותו פחתה (פיזית, גופנית ונפשית).
נפטר בשנת 2009 כאשר היה בן 96.
זכרונותי ממנו: סבא רבא שלי היה אדם טוב, שאהב מאוד את משפחתו.
הוא נפטר בגיל מאוחר מאוד, וזקן מאוד. אני זוכרת את הארוחות ואת הקידוש שהיה אומר.
הוא נפטר כשהייתי בת 7 ולכן איני זוכרת אותו טוב, אבל אני יודעת שאהבתי אותו מאוד,
ושאני מתגעגעת אליו מאוד.
ליבי אופיר
סבא רבא מרדכי ובתו פנינה (סבתא שלי)- בהיותה בת 3
סקירה מדוייקת להפליא! שמחתי להכיר גם פרטים חדשים אודות סבא. כל הכבוד ליבי. יישר כח! שחר.
השבמחקליבי, כתבת יפה
השבמחקמעניין מרגש ומעלה זכרונות
כל הכבוד! (עדי מירון)
שמי אודי גלמן ולמדתי בגאולה בכיתה מקבילה לסבתך פנינה. זה נודע לי אגב קריאה ❗ בהספדך המרגש.
השבמחק